מכונס ועצוב, לגמרי שבור.
אינו יכול להירגע, מאף אחד אינו מקבל תנחומים.
הלך לעולמו סופרו האישי המסור.
המלך מתגעגע אליו ולכשרונותיו הנדירים.

אוי כמה יפים היו מכתביו,
-יוצאים ממעמקי ליבו, כל לילה הוא היה כותב לי,
והמכתבים לנצח ישארו בזכרוני.
אף אחד כבר לא יוכל לכתוב – כמו שהוא כתב.

למשרת בארמון עולה רעיון.
הוא יודע היכן מוחבאים המכתבים.
את כל המכתבים הוא מוציא מהארכיון,
ורץ למלך; “הט אזנך לי”, תראה מצאתים.

הוא נעמד ומתחיל להקריא את המכתבים,
המלך מתחיל לבכות כי לו הם מזכירים-
את המכתבים והזכרונות, שפע ונסיונות שעברו עליו במשך השנים.
‘רק אני מבין את הלב והנשמה שבהם טמונים’.

תקריא לי את המכתבים המרגשים.
את קולו של הסופר בעצמו לי הם מזכירים.
השורות, הזמירות, אותי עוטפים.
וכל פעם שאתה מקריא את המכתבים אני מתמלא ברחמים.

תקריא לי את המכתבים המרגשים.
אבין דרכם את ליבך, את בקשתך.
הפתקים, הדפים הרטובים, כל דלת פותחים.
כי כל פעם שאתה קורא את המכתבים אני בוכה ביחד איתך.

אוי אוי המכתב אוי אוי המכתב.
כאילו אמרם הוא בעצמו.
אוי המכתב, בכל סביבה ובכל מצב.
רק כך אפשר להגיע למלך לבדו.

למלך היה פעם סופר.
דוד בן ישי, נעים זמירות ישראל.
אף אחד לא יכל לכתוב – כפי שהוא כתב,
עם הגעגועים והאהבה, עם הכינור בידיו.

במצבים הקשים ביותר הוא צעק לקל חי,
ה’ מה רבו צרי, רבים קמים עלי.
אני מהלל ומודה לה’ אלוקי.
מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי.

דוד כבר לא נמצא אבל לנו נשארו,
המכתבים המרגשים אשר למלך נכתבו.
במצבים שלנו אנו לוקחים את הכתבים וקוראים,
את כל הצרות שדוד עבר בכל הזמנים.

למרות שעל ענייניו הפרטיים דוד משורר,
אך המכתב את הקב”ה מעורר.
הבורא שומע ובוכה כאשר ‘תפילה לדוד’ אנחנו נאנחים,
וזה תשוקתו וכבודו הגדולים.

תקריא לי את המכתבים המרגשים,
את קולו של דוד’ל בעצמו לי הם מזכירים.
השורות, הזמירות, אותי עוטפים,
וכל פעם שאתה מקריא את המכתבים אני מתמלא ברחמים.

תקריא לי את המכתבים המרגשים,
אבין דרכם את ליבך, את בקשתך.
הפתקים, הדפים הרטובים, כל דלת פותחים,
כי כל פעם שאתה קורא את המכתבים אני בוכה ביחד איתך.

אוי אוי תהלים׳ל אוי אוי תהלים׳ל,
כאילו אמרם דוד בעצמו.
כאשר יהודי רוצה פעם לפעול; אוי תהלים׳ל,
רק כך אפשר להגיע למלך לבדו.

תורגם ע”י: דבורי בורשטיין

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.